טרם פיצחתי את האופן בו אני בוחר איזה אנשים דחוף לי לצלם. לפעמים אלו חברים ותיקים ולפעמים פרצופים מעניינים וחדשים שאני נתקל בהם ולא משחרר עד שאני מכניס אותם לסטודיו שלי.
ויש גם הרבה באמצע, אולי אפילו הרוב. אנשים ש"אספתי" במהלך השנים מכל מיני מסגרות וסיטואציות, ופתאום מתחשק לי לצלם אותם.
את איילה רציתי לצלם המון זמן והתביישתי. היא הייתה מורה שלי במוסררה, ויש משהו בלצלם מורה שלך שאותי אישית קצת מביך. נכון, זה כולה מוסררה, המקום שהוא כנראה הכי שכונה שיש, ועדיין.
אבל לפני שבועיים בערך אזרתי אומץ ופניתי אליה. לשמחתי הרבה היא הסכימה. לא אמרתי לה מה להביא או אפילו סגנון כללי. זו הייתה החלטה מצויינת.